מגזין האגף לדמוקרטיה תעשייתית נובמבר 2020 - Flipbook - Page 8
“אבל אני לא רוצה להתווכח עם זיכרון
של אנשים אחרים .אנחנו הגענו עם תודעה
חלוצית לאופקים .אח שלי היה רואה חשבון,
חיפש לעשות משהו ולא הייתה פה עבודה,
אז הוא הלך לעבוד בחקלאות.
“החיים היו קשים ,אני לא מנסה לייפות
את מה שהיה אז .אנחנו באוקטובר בחום
אימים ,הכל חול מסביב ,חול וחול כמו
שאומרים ואין מים בצריפים .השירותים
בחוץ .התנאים לא היו קלים .אבל כעבור
כמה חודשים כבר הקימו שיכונים”.
איך נראית הילדות בשנות החמישים
בעיירת פיתוח באמצע הנגב?
“הייתה לנו ילדות טובה סך הכל .הקימו
לנו מועדון שם .את הלימודים שלנו עשינו
בגילאים שונים ,כולם היו ביחד מא’-ד’ .בית
הספר היה עוד בבניה .זה בית הספר הראשון
ביישוב ,קראו לו ‘אשלים’ .אבל עד שבנו את
בית הספר למדנו שנתיים באיזו דירה.
“שיחקנו כדורגל וכל מיני משחקים .לא
היה לנו הרבה אבל היינו שמחים .זו הייתה
המציאות במדינה .הנוער העובד הגיע באותן
שנים לאופקים .מושב פדויים היו צמוד
לאופקים והיינו הולכים לשם למכולת”.
את הקריירה הפוליטית שלו ,מרציאנו
מתחיל כמעט במקרה .הוא כועס על היחס
שאחיו מקבל מהחברים במפא”י ומתפקד
דווקא ליריבה מפ”מ“ .אחרי הצבא
כשחזרתי לאופקים ,אחי הגדול יהודה היה
מזכיר מועצת הפועלים באופקים .הוא היה
איש מפא”י .בכלל אנחנו היינו משפחה
סוציאליסטית .אצל כולנו זה זרם בדם ,אבא
שלי נלחם בפרנקו בספרד ,הוא היה מזכיר
המפלגה הסוציאליסטית במליה ,אבל זה
כבר סיפור לריאיון אחר”...
אז איך הגעת למר”צ?
“אז אחי היה במפא”י ,וראיתי איך עושים
לו שם צרות ,חברים שלו מהמפלגה .כל הזמן
תככים ומזימות .אז הבנתי איפה לא כדאי לי
להיות ,עשיתי בכוונה הלכתי אני למפ”מ.
למעשה הבאתי את מפ”מ לאופקים .הקמנו
סניף ,היה לנו בחור ,דן שרעבי ,שהיה מגיע
מקיבוץ ניר יצחק על אופנוע .הוא היה בחור
מרשים שסחף אחריו את הצעירים.
“אחר כך בא גדעון אברהם מקיבוץ מגן.
אני זוכר אותו הולך לגייס תרומות דם בקיבוץ
בשביל בחור שנפצע מאופקים .אני לא סתם
אומר את זה .כי עם כל מה שמספרים היום
חשוב שידעו שהיה לנו גם קשרים טובים בין
אנשי הקיבוץ לאנשי אופקים .למעשה עם
הבת שלו אני בקשר עד היום.
“במפלגה ראו שאני פעיל ומביא איתי
את החברה הצעירים שלחו אותי ללמוד
פוליטיקה בגבעת חביבה .חצי שנה של
סמינר .כשחזרתי שוב לאופקים כבר התחלתי
בקריירה פוליטית .היו אז בחירות למועצת
הפועלים ,אמרו לי תרוץ .השגתי 40%
מהקולות ,אבל זה לא הספיק .המפ”אייניקים
לא הצביעו בשבילי .זה היה עניין אישי .זה
מלמד אותך המון על פוליטיקה”.
"אני זוכר שהגענו לארץ ,המדינה הייתה בקושי .פתאום היא בונה עשרות אלפי שיכונים לעולים שהגיעו משום מקום בלי רכוש" .אופקים
. 1963צילום :משה פרידן ,אוסף התצלומים הלאומי
| 8האגף לדמוקרטיה תעשייתית
"במפלגה ראו שאני פעיל ומביא
איתי את החברה הצעירים שלחו
אותי ללמוד פוליטיקה בגבעת
חביבה .חצי שנה של סמינר.
כשחזרתי שוב לאופקים כבר
התחלתי בקריירה פוליטית".
מבחירות לבחירות
ההיסטוריה הפוליטית של מרציאנו
ידעה הרבה התמודדויות לאורך השנים,
ב 1969-הוא כבר נבחר לסגן ראש המועצה
של אופקים ,תפקיד שבו המשיך לשמש עד
עד .1984אבל את הבחירות לראשות העיר
של 1988הוא לא יישכח“ .שוב בחירות
ואני בכלל לא חשבתי לרוץ .מי שדחף אותי
לרוץ היה דווקא משה גפני .כן ,אגודה ומרצ
רצנו ביחד מול הליכוד וש”ס .זה היה חיבור
מדהים .הפסדנו רק בקולות בודדים”.
“אחרי זה אני כבר לא רציתי להתעסק
במקומי ורציתי לעבור לרמה הלאומית.
הציעו לי להיות חבר כנסת .אבל לא רציתי.
הרגשתי – “מי אני הקטן ,שאלך לכנסת?”
נבחרתי לכל מיני תפקידים במרצ
“כשרצתי לתפקיד יו”ר מרחב אופקים
נתיבות ורהט ונבחרתי .הקיבוצים ,המושבים
כולם הצביעו לי .אז כולם היו חברי
הסתדרות .אבל היה לי תנאי ,אם אני נבחר
באופקים מצוין ,אם אני לא נבחר ,אני רוצה
