מגזין האגף לדמוקרטיה תעשייתית נובמבר 2020 - Flipbook - Page 43
אחד מהמדיומים האלה עברה דרך מכשירים
אחרים ,וקרתה במקומות אחרים .עכשיו הכל
זה מידע דיגיטלי שמגיע אלי למחשב האישי.
האנושות לא נועדה לחיות כך לאורך זמן”.
למה בעצם?
“כי הכל נהיה מופשט מדי .אנחנו צריכים
את הצורות כדי לעבור בתוכן .ככה אפשר
להרגיש שאתה עובר מדבר לדבר”.
ניחום אבלים ,שיחה עם סבתא,
הופעת רוק
אבל הדיגיטציה של כל המדיות מאפשרת
המון דברים .היתרונות שלה ברורים .מה
הבעיה בזה?
“כשאתה עושה שלושה אירועי זום –
פגישת עבודה ,שיחה עם סבתא ,שיחה עם
חבר – אחד אחרי השני ,אתה לא מספיק
לעבור ביניהם .החוויה שלהם נהיית שטוחה.
המעבר מפורמאליות לבלתי פורמאליות;
המעבר בתפקידים השונים שלך בין השיחה
עם סבתא למפגש החברי ,לפגישת העבודה.
בכל אירוע כזה יש לנו תפקיד אחר .אנחנו
רוצים להיראות אחרת ,להביא אני אחר
ורגשות אחרים ,עכשיו הכל קורה במקום
אחד ,ברצף אחיד.
"כשאתה עושה שלושה אירועי
זום – פגישת עבודה ,שיחה עם
סבתא ,שיחה עם חבר – אחד
אחרי השני ,אתה לא מספיק
לעבור ביניהם .החוויה שלהם
נהיית שטוחה"
את עצמנו .טקסים קטנים .יש לנו אות
כשיורד המסך ,מחיאות הכפיים ,ההשתחוות.
גם במציאות יש קיו לכל מיני דברים ,וזמן
הכנה .כל זה לא קורה במציאות שטוחה על
המסך שנדלק וכבה ברגע”.
איך לדעתך משפיעה עלינו החוויה השטוחה
הזו?
“אנשים שעוברים הרבה ישיבות כאלה
לא זוכרים מה היה בהן .זיכרון זה דבר שקשור
מאוד בחוויה .מדברים על זה בלימודים,
שלמידה חוויתית משאירה חותם ,חותם
אנושי במוח .לעומת זאת כשהמדיה שטוחה,
גם אם למדתי את החומר ,לא אזכור אותו.
אנחנו לא מכונת מידע .אנחנו מאוד רוצים
לחשוב שאנחנו לומדים כמו מחשב ,אבל זה
לא נכון .אנחנו לא עובדים ככה.
“אם להיות פרקטית ביחס למציאות הזום
שנכפתה עלינו ,אני מציעה לסגל לעצמנו
מנהגים של יצירת אווירה .ליצור לקראת
שיחת זום את הטקס .המחשב בעצמו לא עושה
את האווירה ,אז צריך להכין לנו את האווירה
כאילו במנותק – להתלבש בהתאם לכל
שיחה; אם רוצים אווירה אינטימית להדליק
נר; בשביל אווירה של עבודה ,להתיישב מול
השולחן וכו' .בהרצאות זום שאני עושה עכשיו
לסטודנטים שלי אני מציעה להם לבוא כמו
לכיתה ,עם בקבוק מים ופרי ומחברת ועט.
להיכנס לאווירה של שיעור”.
המחשבה רצה והגוף זומבי
בואי נחזור רגע לפוסט-אנושיות וגבולות
הביולוגיה ,שעליהם דיברת .מה זום עושה
לגוף שלנו?
“שמתי לב שכשאני מלמדת שיעורים
וירטואליים אני מתעייפת הרבה יותר .למרות
שאני לא זזה במרחב ,כמו בשיעור רגיל .אני
רק יושבת מול המחשב ,ואחרי שני שיעורים
אני גמורה .קולגות שיתפו אותי באותן
התחושות .חשבתי על זה ,ואני מרגישה
שכשאני מדברת בזום אני כאילו יוצאת
מהגוף שלי .המוח שלי מתחלק לחמישה
חדרים ,ואני כמו בקרית שצריכה לפקח על
חמישה מרחבים בו זמנית .הגוף לא זז והמוח
מתאמץ מאוד ומנהל חלוקת קשב .המאמץ
המנטלי של פיצול הקשב והצורך להיות
מודע ,מושך הרבה אנרגיה.
“עוד השפעה של היציאה מסנכרון עם
הגוף וכנראה מאוד משמעותית לנו ,זו החוויה
הפוסט-אנושית שמפרידה בין המחשבה לגוף.
'זומביפיקציה' קוראים לזה .בעבר דיברנו על
מה שקורה לנו כשהעיניים תקועות במשך
שעות במסך ,תיארנו את התנהגות הזומבי הזו.
הזום הוא מסיבה למחשב ולמוח שעובד חזק
מאוד ,אבל הגוף זומבי מול המחשב ,לא זז”.
זו חוויה שמנוגדת ללמידה האפלטונית,
למורה שמסתובב עם תלמידיו במרחב
ושואל שאלות תוך כדי הטיול.
“נכון ,בהתחלה הכנסנו את התלמידים
לכיתה ואחר כך הכנסנו אותם למסך .היום
מבינים את הנזק שזה עושה ומנסים לחזור
אחורה .עושים בבית הספר יוגה ,ושיעורים
בטבע”.
במרחב האמורפי אין כללי התנהגות
מבחינתה של ד"ר וייסמן ,זום היא רק
דוגמה אחת לאופן שבו טכנולוגיה משמשת
כמתווכת במצבים אנושיים .היא מסתכלת
על העולם הדיגיטלי והכלים השונים
שיש בו כסביבה למציאות האנושית" .יש
במחקר מושג שקבעה אילנה גרשון ונקרא
'אידיאולוגיית מדיה' .אתה מניח שיש כללים
ספציפים לכל מדיה ,ואתה מניח שאנשים
מבינים אותם”.
“בשיגרה הרגילה ,כשאתה הולך למסיבה,
אתה מתלבש לקראתה ,אתה בונה ציפיות;
כשאתה בדרך לפגישה עסקית חשובה אתה
עושה הכנה מנטלית בדרך – מה אגיד ואיך זה
ישמע ,איך אעמוד ,את מי אפגוש .ברצף הזום
כל הדבר הזה לא קורה .דמיין שאתה נכנס
לישיבת הנהלה ,לניחום אבלים ולהופעת
רוק באותו אופן”.
בזום אין מעברים ,אין הקשרים.
“כן .כבני אדם יש לנו התנהגויות
אוטומטיות לפי קונטקסט .כשאתה נכנס
למקום חדש ולא בדיוק יודע מה עושים,
אתה תחקה בצורה בלתי מודעת התנהגויות
של אנשים אחרים .הסוציולוג אירווינג
גופמן ניסה להראות איך אנחנו משנים את
ההתנהגות שלנו ביחס לאחרים .המטאפורה
שלו הייתה מופע .אנחנו כל הזמן מופיעים.
כל דבר שאנחנו אומרים ועושים אנחנו
מחפשים את התגובה מהסביבה ,ומתאימים
ספטמבר - 2020תשרי ,תשפ״א | 43
