מגזין האגף לדמוקרטיה תעשייתית נובמבר 2020 - Flipbook - Page 42
מחשבות על החיים ב"זום"
"בלי טעם ,בלי ריח ,בלי גוף" ד"ר כרמל וייסמן קוראת לתהליך שאנחנו עוברים 'זומיזציה של
האנושיות'" .אם נשארנו רק עם המידע ,עם המילים ,בלי חום הגוף ,גודל החלל ,המוסיקה ,התאורה,
הריחות וכו' ,נשארנו עם חוויה וירטואלית ולא חושית .הגוף לא מגיב אליה"
כתב :עמר כהן
ד”ר כרמל וייסמן פותחת את השיחה
שלנו על התופעה שהיא מכנה “זומיזציה
של האנושיות” ,בדוגמה מזמנים אחרים.
“המדיה הראשונה שעקפה את מהירות הגוף
זה הטלגרף” ,היא אומרת ומסבירה“ ,פתאום
מסר היה יכול לעבור מרחק אדיר בשנייה.
לנו זה נשמע מובן מאליו ,אבל למי שחי
אז זו הייתה חוויה קסומה .חוויה שהעלתה
רעיונות של דיבור עם המתים .כאילו יש פה
קסם .אם הקול שלי נע במרחב במהירות
מצד אחד של היבשת לצד שני ברגע ,אולי
הוא גם נע באותו אופן בזמן ,ואפשר לדבר עם
המתים .סביב החוויה הזו התפתח כל העניין
של הסיאנס והמתקשרים”.
מעניין שדווקא מגפה שמראה לנו את
הגבולות הביולוגיים שלנו מאיצה גם את
התהליך של היציאה מגבולות הביולוגיה.
“המגפה מאירה על היהירות ,או הנאיביות,
שלנו במחשבה שאנחנו יכולים להתנתק
מהביולוגיה שלנו .אנחנו אנושיים .הגוף שלנו
צריך כל מיני דברים ויש בתוכנו מאבק בין
מחשבה מהירה לבין גוף שצריך תהליך”.
"זה כמו לקיים את כל החיים שלך
בתוך דירה אחת… הכל קורה
בתוך אותם ארבעה קירות…
תחשוב על לצאת לדייט עם
בחורה בכיתה באוניברסיטה,
שבה גם דיברת קודם עם סבתא.
מבין את הקצר בחוויה?"
מה זאת אומרת “גוף שצריך תהליך”?
“ככל שאנחנו מנסים להכריח את הגוף
לחיות בקצב המחשבה ,אנחנו יותר פוסט-
אנושיים .כדי להיות אנושי אתה צריך לעבור
תהליך .לגוף יש קצב משלו כדי לעבור
משהו .להיות אנושיים זה להצליח לסנכרן
| 42האגף לדמוקרטיה תעשייתית
בין המחשבה לגוף .יש אנשים שקופצים
מדבר לדבר .הם הרבה פעמים מספרים על
חווית טרוף הדעת מצד אחד ,או על תחושה
שהכל נשאר חלול ,והם לא מצליחים לחוות
את המציאות.
“הרבה פעמים אתה חושב שאם תעבור
מהר על מלא דברים תתמלא ,תרגיש סיפוק,
תספיק הרבה .אבל אולי יותר נכון לנו לעבור
פחות דברים ולהצליח לחוות אותם .יש היום
תנועת האטה שהתפתחה כנגד הטכנולוגיה,
איזושהי הבנה שכשאנחנו נמצאים בקצב
מהיר מדי משהו הולך לאיבוד”.
“החוויה האנושית היא לא רק מידע
מתומצת במילים”
רגע ,רגע ,אנחנו רצים עם התובנות
למחוזות רחוקים .בואי נחזור לאפליקצייה,
לזום .הרי הרעיון של שיחות וידאו לא
חדש ,אז מה הדבר החדש שקורה פה בחודש
האחרון?
“פתאום נאלצנו לעשות באמצעות
הזום ודומותיה הרבה דברים שלא עשינו
קודם בעזרתן .למשל לתת שיעור שלם
באוניברסיטה ,או מופע סטנדאפ ,או סדר
פסח .פתאום כולם עושים הכל בזום
הפלטפורמה לא מתאימה למפגשים האלה.
זו פלטפורמה שנוצרה לצורך מסוים –
לישיבות עבודה כאלה .הניסיון להכניס אליה
כל צורך שהוא לא תמיד מתאים”.
תני דוגמה לחוסר ההתאמה הזה ,הרי
ממילא אנחנו מדברים עכשיו אחד עם השני
מרחוק ,וזה מה שהאפליקציה מאפשרת.
“זה כמו לקיים את כל החיים שלך בתוך
דירה אחת ,שיש בה שיעור באוניברסיטה,
הופעת רוק ,שיחת חולין עם חבר ,והכל
קורה בתוך אותם ארבעה קירות .במידה
מסוימת הזום מחזק לנו את תחושת החד-
גוניות של סגירות באותו בית .התפאורה של
החיים לא מתחלפת ,וכך גם התפאורה של
הזום .זה מייבש .זה מקשה .תחשוב על לצאת
לדייט עם בחורה בכיתה באוניברסיטה ,שבה
ד"ר כרמל ויסמן" .יש בתוכנו מאבק בין מחשבה מהירה
לבין גוף שצריך תהליך" (צילום :באדיבות המצולמת)
גם דיברת עם סבתא קודם .מבין את הקצר
בחוויה?”
בעצם ,את אומרת שמרחבי החיים השונים
שלנו מותאמים בדרך כלל למצבים שונים
– בתאורה ,במוזיקה ,באינטימיות – וכל
אלה נעלמו לטובת המלבן הזה עם הראשים
המדברים.
“נכון .זה מעניין שאנחנו צריכים תפאורה
שונה לכל אירוע .הרי ברמת המחשבה ,הכל
זה מידע ,מילים .תן לי מידע שונה ,מילים
שונות ,ואני אסדר אותו בראש .אבל כבני
אדם יש לנו עוד חושים .אנחנו צריכים להגיב
לעוד דברים בכל החושים .אם נשארנו רק
עם המידע ,עם המילים ,בלי חום הגוף ,גודל
החלל ,המוסיקה ,התאורה ,הריחות וכו',
נשארנו עם חוויה וירטואלית ולא חושית.
הגוף לא מגיב אליה .כשאנחנו עוברים
ממקום למקום ,אנשים לבושים אחרת,
הטמפרטורה משתנה ,אנחנו מחקים צורות
התנהגות .החוויה האנושית שלנו היא רב-
מימדית ,היא לא רק מידע מתומצת למילים”.
ומה ההשלכות של החוויה הזו נטולת הרב
מימדיות שאת מתארת?
“פעם לכל מדיה הייתה צורה חומרית
אחרת – לקולנוע היה גלגל סרט ,לצילום היה
פילם ולמוזיקה היה תקליט .הצריכה של כל
