מגזין האגף לדמוקרטיה תעשייתית נובמבר 2020 - Flipbook - Page 25
להבין ,לפני המשבר זו היתה חברה רווחית
מאוד ביחס לגודל שלה ולפלח השוק שהיא
עבדה בו .הביקוש ללחם לא נפגע בגלל
המשבר הכלכלי .זה מוצר צריכה בסיסי.
אנשים תמיד ייקנו לחם .חזרנו לעובדים
ובמשך שבועיים ישבנו ויחד איתם בנינו
תוכנית כלכלית שבה העובדים יקנו את
החברה מהבעלים הנוכחי ויפעילו אותה
מחדש .הם היו צריכים לקחת הלוואות
מהבנק .תזכור שאלה כולם עובדי דחק שחיים
משכר מינימום .לאף אחד מהם לא היה הון
התחלתי להביא .המזל הגדול היה שערך
המניות של החברה היה ברצפה ושמצב
הבנקים בארה"ב היה כל כך גרוע באותה
תקופה שהם הצליחו לקבל הלוואה בתנאים
יחסית טובים .ועדיין ,לדעתי בחודשיים
הראשונים שהמאפיה הייתה בשליטת
העובדים ,השכר של העובדים ירד ב.40%-
זה היה הימור גדול מבחינתם .וגם מבחינתנו,
כי סיכמנו איתם על אחוזים מהרווחים של
שנת הפעילות הראשונה .אם המפעל לא היה
עומד ,כולנו הינו מפסידים .אבל היו שם כמה
חבר'ה אמיצים שלקחו את העניינים בידיים
והובילו את המפעל ליציבות .המקום עדיין
עובד היום כקואופרטיב מצליח .זו הייתה
ההתנסות הראשונה שלנו בייעוץ כלכלי
לעובדים שרוכשים את החברה ועוברים
לניהול עצמי".
בעשור האחרון ,למרות הירידה המתמדת
בחברים בארגוני עובדים בארצות הברית,
ואולי בגללה ,ארגוני העובדים נהיו לוחמניים
יותר .במדינה שבה שביתות הן דבר די נדיר,
בטח בסקטור הפרטי ,נראו בשנים האחרונות
עוד ועוד גלי הפגנות ושביתות על רקע
המצב הכלכלי" .המצב לא חדש .תאגידי
ענק מחזיקים את משרדי ההנהלה שלהם
בוושינגטון ,ניו יורק ועמק הסיליקון ,אבל
פסי הייצור עוברים למזרח הרחוק או חוצים
את הגבול למקסיקו .לאורך הגבול המקסיקני
הוקמו אזורי תעשייה ענקיים .אם תעבור
בהם תראה כמעט רק שמות של פירמות
אמריקאיות.
המציאות הזו פוגעת שלוש פעמים
בכלכלה האמריקאית :פעם אחת על ידי
בריחת משרות וצמצום היקפי העבודה בענפי
הייצור והתעשייה ,פעם שניה במשיכת השכר
כלפי מטה לעובדים שכבר יש להם עבודה
ופעם שלישית בכך שהמיסים שמשלמים
המפעלים הולכים למדינות זרות .המציאות
הזו שבה העובדים המאוגדים מעטים יחסית
וכוחם הכלכלי של האיגודים נמצא בירידה
מתמדת ,מקשה מאוד .אתה כבר לא יכול
להוציא עובדים לשביתות ארוכות ולהבטיח
שיהיה מספק כסף בקרן השביתה .איגודי
העובדים נדרשים היום להמציא את עצמם
מחדש ולמצוא דרכם נוספות להיאבק על
זכויות העובדים .ישיבה בהנהלת החברות
הא דרך מרכזית לעשות זאת ,כשבמקביל
אנחנו רואים עוד ועוד מהלכים .יש עכשיו
פוליטיזציה של ארגוני העובדים .הם
מפעילים את הכוח שלהם על הפוליטיקה
המקומית והארצית .אנחנו רואים את זה
עם התמיכה של האיגודים בג'ו ביידן במרוץ
לנשיאות.
תאגידי ענק מחזיקים את משרדי
ההנהלה שלהם בוושינגטון ,ניו
יורק ועמק הסיליקון ,אבל פסי
הייצור עוברים למזרח הרחוק או
חוצים את הגבול למקסיקו .לאורך
הגבול המקסיקני הוקמו אזורי
תעשייה ענקיים.
בכל מקרה אנחנו עכשיו במשבר כלכלי
חדש בגלל וירוס הקורונה .הראשונים
שנפגעים הם עובדי קו הייצור ונותני
השירותים .יש לא מעט חברות שנסגרות
ולמרות שעוד מוקדם לדבר על מגמות,
אני בהחלט רואה מקום לעובדים להיכנס
לעסק ולקחת אחריות גדולה ויתר על מקום
העבודה שלהם .יש לא מעט מעסיקים,
בעיקר הגדולים שבהם ,שיסתכלו על עסק
שהם מנהלים לפי רווח והפסד ויסגרו מקום
גם אם יש לו היתכנות כלכלית .לעובדים זה
יותר קשה .לא כל כך מהר מחליפים מקומות
עבודה ,בטח במשק במשבר .אני מדבר על
הכלכלה האמריקאית כי אותה אני מכיר,
צילום Shutterstock:
ליאון פוטוק .התמונה באדיבות המצולם
אבל אין סיבה שבכל העולם דברים לא יהיו
דומים".
מלבד הנסיון שצבר לאורך השנים ביעוץ
לארגוני עובדים ,את התפיסה שהעובדים
חייבים לקחת את גורלם בידייהם שואב
פוטוק מהסיפור הפרטי שלו .פוטוק נולד
בשם אריה בשנת 1950באזור שליד חולון.
הוריו עלו לארץ ממחנות העקורים בגרמניה.
"בניגוד לניצולי שואה אחרים ,ההורים
שלי סיפרו לי ולאחותי הרבה מאוד ממה
שעבר עליהם בזמן המלחמה .כל עוד גרתי
בישראל ,חייתי בחממה .כולם היו דומים לי.
כולנו הינו יהודים ,ולכולנו היה מעט כסף
שהספיק למה שהיה צריך .אבל במעבר לניו
יורק פתאום נחשפתי למגוון ולפערים.
״ההורים שינו לי את השם כדי שיתאים
לסביבה .זה מה שהיה נהוג בשנות השישים.
היום זה כבר שונה ומהגרים יותר שומרים על
השמות שלהם .ארצות הברית ,כמו ישראל
היא ארץ של מהגרים ,אבל הגיוון הוא עצום
יחסית למה שיש בארץ .והפערים הכלכליים
וחוסר הצדק מאוד בולטים לעין .אני חושב
שמאז שאני קטן ,אולי בגלל הסיפור של
ההורים שלי ,הנושא של זכויות אדם וצדק
זה דבר שמלווה אותי ומנחה אותי .ולא
רק כרעיון .זה משהו שמוביל אותי לפעול.
במשך שנים ,במקביל לעבודה שלי ,הייתי
חבר מועצת העיר שבה אני גר ,והיה לי
חשוב לקדם נושאים חברתיים .ואין דבר
חברתי יותר מאשר הכלכלה .אנשים עושים
הפרדה בין שני הדברים ,אבל כדי לנהל
חברה הוגנת יותר ,צריך לנהל כלכלה שהיא
לטובת האנשים .שרואה את האנשים כמטרה
העיקרית ולא את שורת הרווח".
"אנשים לא יכולים לסמוך על אחרים
שיעשו את העבודה בשבילם .אם אתה רוצה
שמשהו יקרה ,אתה צריך לפעול ולקדם
אותו .גם העובדים חייבים להיות בצמתי
קבלת ההחלטות .ועד ואיגוד מקצועי זה
כוח אמיתי .וגם מקום סביב שולחן מועצת
המנהלים .והעובדים חייבים להצליח להחזיק
את שני קצוות המקל הזה כדי להשיג את מה
שמגיע להם".
שיתוף עובדים | 25
